בעודי עומדת בתור לקנות ירקות בשוק חקלאי הדרום באקספו תל אביב בשבוע שעבר, סרקתי את המרלו"ג המפואר שאחים לנשק הקימו במקום, ונזכרתי במסורת יפנית עתיקה שנתנה לי כח ותקווה.
קינטצוגי היא סגנון באמנות היפנית שמתבסס על מנהג עתיק לפיו כשקערה או צלחת מקרמיקה נשברה לא זרקו אותה אלא הדביקו אותה מחדש עם לכה ואבקת זהב.
המילה קינטצוגי פירושה ביפנית חיבור מחדש מוזהב, והיא מתכתבת עם מסורת הזן שמכירה בהיסטוריה ובערך של החפץ ובמגרעות שלו, מקבלת שינוי, ויודעת למצוא את היופי בכל דבר.
הרעיון הוא להדגיש, במקום להסתיר, את "הצלקות", ולהפוך את החפץ למשהו חדש, יפה, וחזק יותר.
וזה אנחנו באוקטובר - קערה שבורה. החתיכות שלנו מפוזרות על הריצפה.
אני מאמינה שגרגרירי הזהב שנוצצים בשבועות האחרונים בחברה הישראלית יאחו את השברים, ואנחנו נתחזק וניצור משהו חזק ויפה יותר.
בעולם בו אנשים נוטים להציג חזית מושלמת ומוצלחת, אמנות הקינצוגי היא תזכורת לכוחה של הרוח האנושית והיכולת להחלים מפגיעות ולהתחזק מתלאות מבלי להסתיר את השבר והצלקות, אלא לראות בהן חלק אינטגרלי מהדרך שלנו.
וזה מה שעושה אותנו לחזקים ויפים יותר.
השלב הראשון בהתמודדות עם אתגרים הוא נקיטת פעולה. אז צרו קשר ועלו על הדרך להצלחה!
コメント