בכל הרצאה שלי אני מראה תמונה שלי בת 17 במשחק של נבחרת הקדטיות של ישראל בקדם אליפות אירופה ביוון, אי-אז בשנות ה-80 של המאה הקודמת. (למי שמתעניין, הפסדנו בשני המשחקים).
התמונה נועדה לשבור את הקרח, כי, נו, היא קצת מצחיקה. הפוזה הזאת – מה אני עושה שם, זורקת לסל או מנסה לקחת ריבאונד? איזה מדים המיושנים. ואל תתחילו בכלל עם השיער... של שלושת המצולמות.
אבל יותר מהצחוקים, התמונה מהווה נקודה בזמן שבה הייתי ספורטאית צעירה ונלהבת שהשקיעה שעות של אימונים ומאמץ, והקריבה סופי שבוע רבים כדי להצטיין בתחומה. בדיוק כמו הספורטאים שאני מלווה כיום.
לפני כחודשיים הרצאתי בבית ספר בתל אביב ואחת האימהות צילמה את התמונה הזאת שתופסת את טליה של היום מדברת על טלי של אז.
כשהסתכלתי על הצילום עברה בי צמרמורת ודמעות נקוו בעיניי.
הרגשתי פרץ של חיבור רגשי לטלי של אז – ספורטאית עם כישרון, אבל מבולבלת ולא אמיצה מספיק כדי להתמיד ולתת את המיטב, גם שזה לא יוצא מושלם.
נזכרתי כמה קלולסית הייתי על על איך המיינד שלנו עובד, חוששת להיכשל, שבויה בביקורת עצמית.
עברו הרבה שנים ועשיתי דרך ארוכה מאז. למדתי להסתכל על טלי של אז בעיניים טובות עם הרבה אהבה וחסד, לקבל את הטעויות וההחמצות, ולפרגן על ההישגים וההצלחות שהיו לאורך הדרך הזאת שנקראת - החיים.
התגובה הרגשית שלי לצילום הזכירה לי שהשלמתי עם זה שאת העבר שלי אני לא יכולה לשנות, אבל אני יכולה וצריכה לקחת אחריות על העתיד שלי.
וזה לא שיש לי היום את כל התשובות, רחוק מזה, אבל יש לי תבונה וחמלה לדעת שלאף אחד אין את כל התשובות, שכולנו מתמודדים עם קושי בחיים, שאף פעם לא נהיה מושלמים, ושאנחנו WORK IN PROGRESS.
כולנו בני חורין
בני ישראל צעדו 40 שנה במדבר כי למרות שהם כבר היו חופשיים פיזית משעבוד במצרים, ה' רצה שלארץ המובטחת יגיע דור חדש משוחרר מכבלי העבדות ועם תודעה של עם חופשי שמאמין ביכולתו לבנות חיים חדשים.
למרבה המזל, אתם לא צריכים לצעוד כל כך הרבה שנים על מנת להשיל את האמונות המגבילות שלכם ולכתוב הגדה משלכם עם סוף טוב. כל שאתם צריכים זה מודעות, רצון, והרבה קבלה.
Emancipate yourselves from mental slavery
None but ourselves can free our minds
(בוב מארלי)
הצעד הראשון בדרך הוא זיהוי אותן אמונות מגבילות – תפיסות שהוטמעו בכם על ידי הסביבה, לחץ חברתי, או אירועים שקרו בעבר.
השלב הבא הוא לאתגר את האמונות האלה – האם הן מבוססות על מידע אמיתי? האם הן מיושנות והגיע הזמן לעדכן אותן? האם הן רלוונטיות למי שאתם היום?
ככל שתאתגרו את האמונות האלה יותר, כך תתרופף השליטה שלהן עליכם, וייתפנה מקום לאמונות מיטיבות ולאפשרויות חדשות.
השלב השלישי הוא לסלוח לעצמכם על מה מעשים או מחדלים בעבר.
אתם לא יכולים לשנות את העבר, מה שקרה שקרה. והסליחה אינה מעידה שאתם מבסוטים מהטעויות.
לאחר שהשלמתם עם העבר שלכם, אתם צריכים לקחת אחריות על העתיד שלכם, כדי שתוכלו להשתחרר ולחיות את הפוטנציאל והייעוד שלכם.
וזאת החירות האמיתית - לקבל את עצמכם כפי שאתם, לחיות באי-מושלמות, ולצעוד קדימה מתוך שאיפה להתפתחות מתמדת ולמשמעות.
אני מאחלת לכם פסח שמח, ומי ייתן ואחינו ואחיותינו החטופים והחטופות יחזרו במהרה להיות בני חורין בישראל.
Opmerkingen