הצלחה זאת הידיעה שנתתם את כל מה שיכולתם לתת

הפוסט השבוע מוקדש לאש בארטי, הטניסאית מספר אחת בעולם שהודיעה בשבוע שעבר על פרישה בגיל 25.

ההחלטה המפתיעה של בארטי האוסטרלית התקבלה בשיא הקריירה שלה - חצי שנה אחרי שזכתה באליפות וימבלדון, החלום הגדול שלמענו עבדה כל חייה, וחודשיים אחרי שזכתה באליפות אוסטרליה הפתוחה מול קהל ביתי אוהד.

במפגן של אומץ וחיבור פנימי חזק, בארטי הודתה שאין לה יותר את הדרייב הפיזי והכמיהה הנפשית לעשות את מה שצריך כדי להשאר בטופ - "אני יודעת שאני שחוקה, שפיזית, אין לי יותר מה לתת."

לצופים מבחוץ זה עשוי להראות כמו ויתור ענק על עבודה חלומית – מי לא היה רוצה לנסוע ברחבי העולם ולזכות באליפויות, בכסף, ובפרסום? אבל מעטים עוצרים לחשוב מה צריך לעשות על מנת להגיע להישגים האלה, במיוחד בספורט תובעני ומתיש כמו טניס.

בארטי אמרה שבשנים האחרונות חל אצלה שינוי ושהאושר שלה כבר לא תלוי בתוצאות. ותוצאות זה הרי מה שהכי חשוב לספורטאים, למרות שאין להם באמת שליטה עליהן. הדבר היחיד שהם יכולים לשלוט עליו זה מידת האנרגיה והמאמץ שהם משקיעים. וגם כשהם נותנים מקסימום מאמץ, זה לא בהכרח אומר שהתוצאה תהיה לטובתם. אבל מה שבטוח זה שאם הם לא יתנו את הכל, הם יקטינו את סיכויי ההצלחה שלהם ויישארו עם תחושת החמצה ותסכול.

בארטי קיבלה את ההחלטה הקשה לפרוש כי היא ידעה לבחון את עצמה ולזהות שהיא כבר לא יכולה לתת את כל מה שדרוש על מנת להישאר בטופ. "הצלחה בשבילי היא הידיעה שנתתי את כל מה שאני יכולה – אני מסופקת, אני מאושרת, ואני יודעת כמה עבודה נדרשת כדי להוציא מעצמך את המיטב."

קרדיט תצלום: Sydney International Tennis WTA Premier" by RobPJKeating .