אני יושבת במלתחה בחדר הכושר. תיק האימונים לצידי על הספסל מתחנן שאכניס אותו ללוקר ואצא החוצה להתחיל את האימון.
אבל אין לי חשק.
נשמע מוכר?
אני לא יודעת מה אתכם, אבל במצב כזה, אני מחפשת מפלט בטלפון. אז אני קוראת מיילים, עונה לווטסאפים, בודקת מלונות באמסטרדם לקראת החופשה שלי. כל אלה מנות דופמין חלולות במקום החומר המשובח והמזין שמגיע מעבודה קשה כמו הרמת משקולות.
בקיצור, הכל רק לא לעשות סקווטים.
כי לאאאא באאא לייי.
אז נזכרתי בכלי מנטאלי של מל רובינס שאני משתמשת בו עם הספורטאים שלי, ועכשיו תורי ליישם אותו.
זה הולך כך - סופרים לאחור בראש במשך חמש שניות - 5 4 3 2 1, ממש כמו בחדר הבקרה של נאס"א לפני שיגור רקטה לחלל. בכל סיפרה מתמקדים באנרגיה ובפעולה שאנחנו נמנעים מלעשות.
מה שקורה זה שההתמקדות והספירה מנטרלות את המשא ומתן שמתנהל לנו בראש ומכינים את המיינד לפעולה אקטיבית.
מיד פצחתי בשיגור ודמיינתי את עצמי דוחקת משקולות בעוז, ובום! התיק נעול בלוקר ואני על מכונת ההאק סקווט.
כי זה העניין עם מוטיבציה. אתם לא יכולים לשלוט באיך שאתם מרגישים, אבל אתם יכולים לבחור איך לפעול.
מה קודם למה?
הדעה הרווחת היא שמצב רוח ומוטיבציה הם תנאי מקדים לפעולה, אבל כמו שאמר המציצן – הפוך, גוטה!
לא צריך להרגיש טוב כדי לפעול, צריך לפעול כדי להרגיש טוב. להתנהגות שלנו יש השפעה גדולה על הרגשות שלנו.
הדרך הטובה ביותר לצאת מחוסר מוטיבציה או דכדוך היא לא בעוד חשיבה, אלא בעשייה. לזהות את הפעולה הראשונה שאנחנו צריכים לעשות, ולפעול. ואז מצב הרוח בדרך כלל משתפר, המוטיבציה מתחזקת, ונוצר מומנטום חיובי.
במקרה שלי, אותה פעולה היתה תרגיל ה 5 4 3 2 1, שאחריו הכנסתי את התיק ללוקר ויצאתי לדרך.
כוחו של מומנטום
כמה פעמים קרה לכם שהתחלתם לנקות משהו קטן במטבח, ואז שעה אחר כך מצאתם את עצמכם עם כיריים נוצצות, כיור מבריק, ומקרר מצוחצח?
זה בדיוק כוחו של מומנטום.
לא תמיד זה יקרה, אבל בדרך כלל, פעולה ראשונית יוצרת המשכיות חיובית, כמו הפלאג שמצית את הניצוץ שמניע את מנוע הרכב.
כשאנחנו נמנעים מפעולה, הסיכוי להישאר עם תחושת תסכול וחרדה הוא הרבה יותר גבוה.
כשהסיבה חזקה יותר מהתירוץ
כדי לשמור על מומנטום לאורך זמן, חשוב לבנות הרגלים בעלי משמעות שמזכירים לכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים. את המטרה מאחורי המעשים שלכם.
משמעות זו היא המצפן שמכוון אתכם בימים אפורים, כשהמוטיבציה דועכת, וברגעים הקשים בתחרות, כשהפיתוי לוותר גובר.
נניח שהחלטתם לרוץ כל שני וחמישי בבוקר. לא סתם החלטה שרירותית, אלא מתוך הבנה שחיזוק סיבולת לב-ריאה ישפר את הביצועים שלכם במגרש, או כי אתם רוצים להיות מסוגלים לרקוד בכיף בחתונה של הנכדים שלכם.
המשמעות הזו הופכת את הריצה להרגל שאינו נתון למשא ומתן. אתם פשוט קמים ועושים זאת, כי זה חשוב לכם יותר מאשר לא לרוץ.
יום עסאל יום באסל
חשוב גם לקבל את זה שלא כל יום יהיה מלא עזוז ואנרגיה חיובית. יש ימים קשים יותר, וזה טבעי.
דווקא בימים האלה נבחנת המחויבות שלכם לשיפור ולהצלחה. אם לא תעשו את מה שצריך לעשות גם כשלא בא לכם, יהיה לכם קשה לפתח את החוסן המנטאלי והנחישות הדרושים כדי לתפקד ברגעי האמת ולהיות ספורטאים מצטיינים, או להשיג את המטרות שהצבתם לעצמכם.
השורה התחתונה: לא משנה אם בא לכם או לא, מה שחשוב זה מה שאתם עושים. אז אל תוותרו לעצמכם ופשוט תתחילו. אפילו בקטן.
כל עוד אתם יוצאים לדרך ונוקטים בפעולה, החשק והמוטיבציה, ואפילו שיפור במצב הרוח, יגיעו בהמשך.
וגם אם הם לא יגיעו, האימון, המאמץ, הכיור הנקי, והמיטה המסודרת נרשמים בכל מקרה - עם חשק או בלי.
コメント