כדור שהחטאתם בהפסד הצורב כבר אופסן במחסן, הפנדל שהחמצתם כבר נבעט לפני שעות, וכוסות הקפה של הפגישה הלא מוצלחת כבר נשטפו מזמן.
אבל הכעס וההלקאה העצמית בגלל טעויות העבר עדיין מבעבעים בתוככם.
הגיע הזמן לשחרר את השיימינג העצמי ולהתחיל לסלוח לעצמכם.
כי תכל'ס, מתי כעס ועצבים עזרו לכם לתפקד טוב יותר לאורך זמן?
כספורטאית וגם בחיים מחוץ למגרש, למדתי על בשרי את המחיר הכבד של ביקורת עצמית קשה. רק בעשור האחרון הצלחתי ללמוד ולהפנים את כוחה המרפא של הסליחה העצמית.
היום, אני מבקשת לחלוק איתכם את התובנות שרכשתי בעבודה האישית שלי בעבודה עם הספורטאים שאני מלווה, בתקווה להקל על המסע שלכם.
כי אם למדתי משהו, זה שכולנו ראויים לסליחה - במיוחד מעצמנו.
למרבית הספורטאים ואנשים הישגיים יש רף ציפיות גבוה מעצמם. בכל פעם שהם עולים למגרש או נכנסים לפגישה חשובה, הם מצפים מעצמם לביצוע מושלם. "יש לי פוטנציאל," הם חושבים לעצמם, "אני אמור לתת משחק טוב כל פעם."
וכשזה לא קורה והם עושים טעות (אפילו קטנה), הם נכנסים ללופ של תסכול. הם מרגישים שאכזבו את עצמם, את חברי הקבוצה, ההורים, המאמנים או המנהלים שלהם.
במקרים כאלה, הנטייה הטבעית היא לכעוס על החלק שאכזב ולהתכחש אליו. אבל הגישה הזאת רק פוגעת בביצועים שלהם במגרש ומחוצה לו.
האמת היא, שבספורט תחרותי, ובחיים בכלל, כישלון הוא חלק מהחבילה. ואם יש משהו שאני עובדת עליו הרבה עם המתאמנים שלי זה לקבל את זה שהם רק בני אדם, שזה אומר שהם יעשו טעויות או שלא יעמדו בציפיות ב-100% מהמקרים.
זה לא אומר שהם או אתם צריכים להוריד את הרף או לוותר לעצמכם. להיפך – כדי להצליח, חשוב לזכור את הדברים הבאים:
קחו אחריות על המעשים שלכם.
השקיעו מאמץ ותתמידו.
תהיו סלחניים כלפי עצמכם.
אל תקחו את עצמכם יותר מדי ברצינות.
תבינו שכולנו לא מושלמים, וזה בסדר.
הגישה הזו תעזור לכם להתחבר מחדש לחלקים בתוככם שהתכחשתם אליהם, להתמודד עם האתגרים, ולחזור למשחק (לא משנה איזה משחק אתם משחקים) בצורה חזקה יותר.
ההשפעות הפיזיולוגיות של סליחה עצמית
לא רק הנפש שלכם תשתפר – גם הגוף שלכם יודה לכם.
סליחה עצמית תורמת להפחתת את רמות הקורטיזול ולחץ הדם, להקל על הירדמות ולשפר את איכות שנת ה-REM החשובה.
מנגד, אי-סליחה עצמית יכולה להוביל לעלייה בדלקות כרוניות ולפגיעה במערכת העיכול, מה שעלול להשפיע לרעה על ההתאוששות והביצועים שלכם.
"אני לא מה שקרה לי, אני מה שאני בוחר להפוך להיות." קארל יונג
בושה, אשמה, או כאב על פעולות העבר שלנו הם משקולת כבדה מדי שמונעת מאיתנו להגיע הכי גבוה או הכי רחוק שאנחנו יכולים.
ספורטאים שעוברים תהליך סליחה עצמית אמיתי מצליחים ללמוד מהכישלון ולצמוח ממנו.
אז איך עושים את זה? טוב ששאלתם.
כמו כל דבר חשוב בחיים, זה מורכב משלושה חלקים:
קבלה של המצב: הכירו במה שקרה ללא שיפוטיות.
קבלת אחריות: קחו אחריות על מעשיכם מבלי לחפש אשמים או תירוצים.
אישרור הערך העצמי: הזכירו לעצמכם את הערך שלכם, גם אם חוויתם אכזבה.
מילה להורים שמגדלים ספורטאי.ת.
הילדים שלכם יכולים להיות המבקרים הקשוחים ביותר של עצמם. הם עלולים להתקע על טעויות ולדפדף את התתקדמות שהם עושים. עזרו להם להבין שכשלונות ואכזבות זה חלק אינטגרלי מספורט, ועודדו אותם להפוך משפטים ביקורתיים למשפטים חיוביים לגבי המאמץ והשיפור שלהם.
ובהזדמנות זאת, תסלחו גם לעצמכם קצת יותר ;)
השורה התחתונה: העבר כבר קרה. העתיד עוד לא הגיע. וכל מה שיש זה הרגע הזה. הרגע שבו אתם בוחרים להניח את המשקולת, ללמוד את הלקח, להתחיל מחדש, ולהפוך להיות מי שאתם רוצים להיות.
Comments